יום שישי בבוקר התעוררנו לגלות שסוף סוף גם החזאים צודקים לפעמים. גשם זלעפות ועננים אפורים סגרו את השמים. חשבנו שיהיה יום דכאון, אבל מלאים אופטימיות ומעילים נסענו לסכר של Kaprun.
בירידה מהפסגה יש מוזיאון קטנטן שמסביר את ההיסטוריה של הסכר (בנו אותו באמת ב 48. שישים שנה, לך תזכור), רק מה, כולו בגרמנית, אז לא אטרקציה משהו. מאידך, המקום כולו פשוט מבקש לטייל סביבו והנוף, כאמור, משו משו.
אחרי ששבענו מנופים ירדנו מההר ועצרנו בפינת חמד מקומית כדי לשבוע גשמית מארוחת צהרים של ממש, וממנה המשכנו דרך העיירה קאפרון והצצנו לעשר דקות במוזיאון המכוניות העתיקות - מדובר בקומת מרתף של משוגע לדבר שמחזיק איזה 200 ענתיקות, וזה נחמד בעיקר לבנים, ובעיקר על הדרך ובעיקר עד 5 דקות.
 |
| לא, אין כאן פעלולי צבע של המצלמה. זה הצבע האורגינל. באמת |
מדובר באתר שהנו *הפתעה* לא כלול בכרטיס זלצבורג, ובכל זאת החלטנו להשקיע כי שמענו גדולות ונצורות. כניסה עולה 38 יורו למשפחה (הילדים חינם), והאמת, שווה ביותר. במיוחד כי אלוהי הרוחות עשה עמנו חסד ונשף את העננים בדיוק כשירדנו מהאוטובוס (עולים לסכר מהחניה באוטובוס של המקום), ושמש אביבית הפציעה ונתנה לנו מבט מהמם על סכר שלוש קומות, מים בגוון טורקיז, ופלא הנדסי הלכוד בין קרחוני ענק.
וואללה.
המקום כה נרחב ועצום שחייבים תמונות פנורמה.
הנה כך:
העליה לאתר הסכר הנה באוטובוס, לוקחת כמעט חצי שעה, ורובה במנהרות. למען האמת אמורים לעלות בקרונית אלכסונית פתוחה, אך לצערנו זו היתה בשיפוץ. גם כך ההנאה בסופו של דבר מרובה, והקדשנו למקום כשלוש שעות בסה"כ, כולל טיפוס על פסגה מקומית לתצפית נוספת, וכולל הפסקת קפה, תמרים ושוקלד מריר למעלה (אחרי הכל, אנחנו משתדלים להקפיד על תפריט קדמוני, לפחות למבוגרים).
הנה כך:
העליה לאתר הסכר הנה באוטובוס, לוקחת כמעט חצי שעה, ורובה במנהרות. למען האמת אמורים לעלות בקרונית אלכסונית פתוחה, אך לצערנו זו היתה בשיפוץ. גם כך ההנאה בסופו של דבר מרובה, והקדשנו למקום כשלוש שעות בסה"כ, כולל טיפוס על פסגה מקומית לתצפית נוספת, וכולל הפסקת קפה, תמרים ושוקלד מריר למעלה (אחרי הכל, אנחנו משתדלים להקפיד על תפריט קדמוני, לפחות למבוגרים).
אח"כ החברים נחו מעל על המעקה.
בירידה מהפסגה יש מוזיאון קטנטן שמסביר את ההיסטוריה של הסכר (בנו אותו באמת ב 48. שישים שנה, לך תזכור), רק מה, כולו בגרמנית, אז לא אטרקציה משהו. מאידך, המקום כולו פשוט מבקש לטייל סביבו והנוף, כאמור, משו משו.
אחרי ששבענו מנופים ירדנו מההר ועצרנו בפינת חמד מקומית כדי לשבוע גשמית מארוחת צהרים של ממש, וממנה המשכנו דרך העיירה קאפרון והצצנו לעשר דקות במוזיאון המכוניות העתיקות - מדובר בקומת מרתף של משוגע לדבר שמחזיק איזה 200 ענתיקות, וזה נחמד בעיקר לבנים, ובעיקר על הדרך ובעיקר עד 5 דקות.
משם המשכנו בדרך נוף נהדרת לעיירה עם השם הבלתי אפשרי: Mühlbach am Hochkönig
שם שמענו שיש מכרה נחושת, העתיק באירופה. נכנסנו רק כדי לגלות שמדובר בסיור בגרמנית בלבד אז הבנו בעיקר מההקשר. בכל זאת לביקור הזה היו שלושה יתרונות. האחד הוא דרך הנוף המהממת שמתחת להר הוקקוניג (או איך שלא מבטאים את זה), היתרון השני הוא עוגת תפוחים שהבנות קנו במאפיה מקומית, והיתרון השלישי הוא אבנים קטנות עם עפרות זהב בתוכן ש"חפרנו" לנו במכרה. הן באמת יפות והקטנצ'יק באמת היה מרוצה לרוצץ אותן ולחשוף את זהבן בפטיש.
בדרכנו חזרה עצרנו ב"הופר" להצטייד בקניות לשבת ולראשון (זוכרים, בראשון הכל סגור), והכנסנו את השבת עם דגים (פורלים טריים, רק 8 יורו לקילו), עוגת תפוחים ואחלה גבינות מקומיות.
שבת שלום.
 |
| זו לא גלויה, זה נראה באמת ככה |
 |
| נכנסים |
 |
| ומרוצצים אבנים |
שבת שלום.
משפחת שלו אתם הורסים! תמשיכו לקרוע את אוסטריה בראבק ולהבריז מפיחת השנה... יאללה מחכים לראות אתכם בפסגות הושעיה ופסגות האולפנית!! ;)
השבמחק